ללמוד לסמוך עליהם 

רוב האנשים מוצאים כי קשה להם לסמוך על ילדיהם.

סיבות לכך לא חסרות-
כי לא סמכו עלינו
כי לא לימדו אותנו איך
כי אנחנו חיים בעולם מערבי מהיר וקשה כל כך לעצור ולהתבונן מעט על דפוסי החיים והשינויים מסביב
כי אנחנו לא סומכים על עצמנו, על הגוף שלנו ועל יכולותיו
כי התרחקנו מהטבע והאינסטינקטים עד שאיננו יודעם מה "טבעי" כבר
כי מלמדים אותנו איך צריך להתנהג, להרגיש ולמה לצפות בכל שלב
כי כולם מתנהגים כך ואנחנו לומדים- מחקים
כי לפעמים זה אומר להתמודד עם השדים שלנו

בילדים שלנו קיים הפוטנציאל להיות המורים שלנו, כמו שהוא קיים בכל מסביבנו. להבדיל, ילדים הם מראה מאד חזקה. הם מאפשרים לנו לראות את עצמנו דרך העיניים שלהם. את הילדים שהיינו ואנחנו, את ההורים שהיו לנו ואנחנו, את הסביבה שגדלנו בה.
חשוב לי לומר שהילדים שלנו יכולים ללמד אותנו המון, אם רק נסכים להתבונן!
לפני מספר ימים שמעתי מהצד שיחה בין כמה אנשים בה הם ציינו איך העולם השתנה, אם פעם הילדים היו לומדים מההורים- היום ההורים לומדים מהילדים!
זו הזדמנות, אפשרות וזכות גדולה.
אם רק נצליח להניח בצד את כל מה שכתוב בספרים, כל מה שלימדו אותנו, את כל העצות של הסבתות, דודות וכל השאר ונתבונן בילד הפרטי שלנו, נמצא שבידיו תשובות לרבים מהלבטים שלנו.

זה מתחיל כבר בתהליך ההיריון, בו אנחנו יכולים לבחור להיות קשובים לעובר שבפנים, לצורכי הגוף שלנו. ממשיך בתהליך הלידה עם כל האפשרויות שמתעוררות בתוכו, גם כשכבר יש סיבוכים וקושי. דרך האפשרויות השונות להתייחס לתינוק בסוגיות של שינה, קירבה, האכלה, נשיאה, צעצועים- גירויים, חינוך, למידה, השתתפות וזה לא נגמר בעצם.

כאשר ישנם לבטים בתחום ההאכלה- האם הוא אוכל מספיק, איך אדע כמה הוא מקבל, אולי זה לא מספיק לו, לתת צד אחד או שניים ועוד אני מזמינה אתכם להתבונן בתינוק ולנסות להבין מה הוא אומר לכם. מה הוא רוצה וצריך. הוא יידע הכי טוב כמה לינוק ומתי להפסיק, אם לאכול צד אחד או שניים, מתי לישון וכמה ואיך הוא מעדיף שירדימו אותו.
זה נכון שישנם ספרים ומדריכים ומומחים ותכניות טלויזיה.
יש גם את הילד שלכם...
כשמתחילים להתלבט בנוגע להוספת מזונות לתפריט שלו- גם כאן התבוננו בילדכם. נסו להרגיש מה הוא אומר בשפתו השונה. האם הוא אוהב את הבטטה או מעדיף סלק. האם מספיק לו ביס קטן, או שהוא רוצה עוד גם כשנגמרת הצלחת ואולי מה שהכי מעניין אותו זה מה שיש בצלחת שלכם.
מה עם חול, אבנים, מקלות ואוכל של החיות? עד כמה תוכלו להתבונן בילדכם ולתת לו מרחב בדיקה והיכן עובר הקו האדום שלכם?

ישנן גם סוגיות סביבתיות, החל ממי מטפל בו, האם הילד בבית, במשפחתון, בגן? לכמה שעות? איך משפיע עליו המעבר? האם אתם מסוגלים להבין את המסרים שהוא מעביר לכם?
ונושאים אחרים כמו היחסים בין ילדכם לבין ילדים אחרים. האם אתם מצליחים להבין את מה שהילד מנסה להעביר כשהוא מושך שיער של אחרים, חוטף צעצועים, מרביץ וכו'. איך אתם מרגישים במצבים האלה, האם זה מעלה זכרונות?

בעיניי חשוב לנסות ולקחת מדיי פעם צעד אחד אחורה ולהתבונן בתמונה הרחבה יותר. להבין שילדינו מצויים בתוך תהליכים וכך גם אנחנו. קל מאד להתייחס לכל נושא באופן ספציפי מבודד. התבוננות בפרספקטיבה רחבה יותר תאפשר להבין תהליכים גדולים יותר. כך תתאפשר, למשל, ירידה ברמת החרדה אם הילד לא רוצה לאכול מעבר לחלב האם מזונות אחרים במשך כמה ימים, או שפתאום יש בו אי שקט, או כאשר דפוסי השינה שלו משתנים לחלוטין לאחר שכבר הורגלתם לדפוס ברור ועקבי.

כמובן שישנם ספרים, רופאים ומומחים בתחומים שונים וכדאי לשמוע את דיעותיהם ולקרוא דברים שנכתבו (כפי שאתם עושים כעת...), זיכרו רק כי חשוב מכל הוא לפתח את הקשב לילדיכם ולמה שהם מנסים לומר לכם. לרדת לגובה העיניים שלהם, לנסות להבין איך הדברים נראים מהצד שלהם.
מי יודע מה תגלו שם.....